בהמשך ללשון לימודים של הפרשה שעברה, בה עסקנו במילים יחידאיות, השבוע אעסוק במילה "אַבְרֵךְ", שאף היא יחידאית. הסברתי בשבוע שעבר שבד"כ לא מבינים מיד את משמעות המילה היחידאית, כי אין עוד כמוה במקרא שנוכל להשוות. למעט מילים ידועות ומוכרות מחיי היום יום. דוגמא למילה יחידאית שידועה לנו משמעותה היא "שַׂכִּין", שנמצאת בפסוק (משלי כג:ב): "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה". מהי שַׂכִּין? היא מזכירה את המילה סכין, אבל היא כתובה בשִׂי"ן ולא בסמ"ך. אבל אנחנו יודעים לומר ששכין = סכין מפני שזו מילה שימושית בחיים שלנו. למעשה בגלל שתמיד השתמשו בסכין במהלך ההיסטוריה, ביום יום, שמרנו על משמעות המילה. לעומת 'כתונת פסים' שלא היתה חלק מהיום יום של היהודים, בייחוד בתקופת הגלות, סכין היא כלי שימושי בחיינו, ולכן משמעות המילה לא אבדה, כמו המילה "שְׂרוֹךְ". ואפילו ש'שכין' כתובה קצת אחרת מאיך שאנו כותבים היום. אם זו מילה שימושית, אז משמעותה נשמרת ועוברת מדור לדור. מילה שהיא לא חלק מהחיים, עלולה לאבד משמעותה. חזרה ל...
Comments
Post a Comment