לשון לימודים #7 ויצא: האם שנא יעקב את לאה?

 

 

   ציירה: אהובה קליין

#לשוןלימודים_שלמהגלר

בלי הקדמות מיותרות. האם פרשתנו טלנובלה?! יעקב שונא את לאה, רחל מקנאה בלאה, יעקב רב עם רחל. מה לעזאזל קורה כאן?! לא יתכן שכך ינהגו אבותינו הקדושים. אני לא אענה על הכל, מפאת קיצור המקום.

"וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה" – המילים האלו קשות על המפרשים. בייחוד כשכתוב בפסוק הקודם "וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה". משמע מזה שיעקב אהב גם את לאה. אלא שאת רחל אהב יותר, וברור מדוע. ולכן רבים מהמפרשים (רד"ק, רבי יוסף בכור שור, ועוד) הסבירו ש'שנואה' זה פשוט 'אהובה פחות'. יעקב אוהב גם את לאה אבל לא באותה דרגה כמו רחל. ואם נחשוב שיעקב שנא אותה – הרי אסור לו להמשיך לחיות עמה, ועליו להתגרש ממנה. הרב צחי להמן מוסיף (https://www.tzohar.org.il/?p=4452) עוד שלא כתוב שיעקב הוא השונא, אלא שלאה שנואה, ולכן מסיק שלאה הרגישה שנואה, אף שיעקב עצמו לא שנא אותה.

אבל הסבר זה לא מסתדר עם הכתוב "וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה" שמלמד שהיא היתה שנואה ממש, ולא רק חשה כך. ולומר ש'שנואה' זה 'אהובה פחות' גם קשה. מפני שבבדיקה בקונקורדנציה בכל המקרים בתנ"ך של השרש ש.נ.א. המשמעות חד משמעית: "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", "וְכִי-יִהְיֶה אִישׁ שׂנֵא לְרֵעֵהוּ... וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ", "כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה... וּשְׂנֵאָהּ", ועוד. בייחוד כשמשוים לתיאור המתבקש בפרשת "כי-תצא": "כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה... לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר". אדם שאוהב קצת פחות את אשתו השניה לא צריך לצוות עליו שלא יבכר את בן האהובה ע"פ בן השנואה. הוא יבכר את בן האהובה רק במידה והוא באמת שונא את השניה. ועוד, שהיה צריך לכתוב: "וירא ה' כי רוחקה לאה".

חוץ מזה, שתחושות לאה לא באות סתם. אם יעקב היה אוהב אותה, רק "קצת פחות", עדיין היה מביע אהבתו לה. אבל הוא לא הביע אהבתו לה. כשהיא אומרת "כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי", זה אומר שהוא לא מביע שום אהבה כלפיה, שהרי היא לא חשה אהבה. כשהיא אומרת "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי", זה אומר שהיא מרגישה שנואה, ולא רק אהובה קצת פחות. וכשהיא אומרת "עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" זה אומר שיעקב נמנע מלהסתובב איתה. שלוש פעמים לאה מדגישה חוסר הבעת אהבה של יעקב כלפיה.

לכן, אנו מוכרחים לומר שיעקב הצדיק כעס על לאה והתרחק ממנה. והיות והוא צדיק, ודאי היתה לו סיבה טובה וראויה לכך. ובאמת התכון לגרש אותה. אומר המדרש בבראשית רבה: "ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב מעשים, שרימה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?!". יעקב ראה בלאה רמאית כמו לבן, כי היא הסכימה לרמות את יעקב בליל החופה (ואינני נכנס כרגע לשאלה מדוע פעלה כך), ולא גילתה לו את הרמאות.

יעקב איש צדיק, ולא יכול לחיות עם רמאים, משום שדרכם נוגדת את דרכו, ולכן התרחק מלאה. ושאר העולם? גם שנא אותה: "כי שנואה לאה – שעשתה כמעשה השנואים, שהיתה אמודה לשונא, שכך היו התנאים, שיהא גדול נושא לגדולה, והקטן נושא לקטנה, והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון, שלא אפול בחלקו של רשע... והיו הכל סונטין בה, מפרשי ימים היו סונטין בה, מהלכי דרכים היו סונטין בה, אף הגתיות מאחורי הקורים (נ"א אף הזונות שאחורי הקורייס) היו סונטין בה, והיו אומרים: לאה זו, אין סתרה כגלויה, נראה צדקת ואינה צדקת. אילו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה".

לאה הבינה זאת ורצתה שיעקב יבין שהיא איננה רמאית ולא ישנא אותה. כיצד? אם יעקב יראה שה' איתה – יבין שאיננה רמאית, שהרי ה' לא יהיה עם רשעים. וכיצד יראה שה' איתה? כאשר תלד לו את שבטי ישראל. בניגוד לתקופתנו, שבה התלות בין צדיקות לבין היכולת להוליד איננה ברורה, בתקופתם, כל לידה העידה שה' איתם, שהרי לא יוליד לצדיק מאשה רשעה. ולכן התפללה לאה על ילדים ונתנה שמות שמבטאות את בקשתה, שעל ידיהם יאהב אותה יעקב. ולקח לה זמן. למעשה, כל לידה חיזקה את טענת צדיקותה.

ואצל רחל, עקרותה היתה בעיני יעקב הוכחה לכך שאיננה צדקת, בדומה לדברי הגר: "שרי גבירתי, אין סיתרה כגלויה. נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי!". ולכן התאוותה כל כך לבנים. ואם עקרות מעידה על חוסר צדיקות, מה רחל הסיקה מכך? שהיא כנראה לא מספיק צדקת. שאין לה מספיק מעשים טובים, ולכן "ותקנא רחל באחותה - אמר רבי יצחק: כתיב 'אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום' ואת אמרת ותקנא רחל באחותה?! אלא מלמד, שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת, לא היתה יולדת".

ואכן, ככל שעובר הזמן ורחל נשארת בעקרותה – יעקב פחות ופחות מחבב אותה, עד שמגיע לשלב של כעס עליה. קשה לנו לשמוע את הדברים, אבל אצל גדולי העולם הדברים נמדדים באופן אחר. יעקב יודע שבורך בברכת אברהם – ברכת הזרע. ולכן ידע שאחת מנשותיו תהיה ממשיכת שושלת אברהם. משהבין שלאה איננה רשעה – היחס אליה החל להשתנות. ולכן ביהודה כבר הודתה לה' כי כנראה שיעקב שינה את יחסו אליה.

ולעומתה, רחל, כשסוף סוף ילדה, אמרה: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי". ומסביר רש"י: "שהייתי לחרפה שאני עקרה, והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע". רחל היתה לחרפה כי טענו שהיות ואין לה בנים – ודאי איננה צדיקה. ולכן, משילדה רחל הצדקת התגלה שאיננה רשעה ונאספה חרפתה. ומעתה יעקב יודע ששתי נשותיו צדיקות.

לסיכום: אנו עוסקים בצדיקי עולם. אבות האומה. השאיפות הגדולות שלנו אינן מגיעות לקרסוליהם. מה שנראה לנו כתככים המתאימים לטלנובלה – אצלם זו השאיפה להקים אומה. גם רחל וגם לאה רצו להקים אומה. ויעקב לא ידע ששתיהן הן אבני יסוד באומה זו. יעקב אולי לא שנא את לאה כל כך, אבל בתחילת הדרך – ראה בה רמאית ולכן התרחק ממנה, כי הוא איש של אמת. בהמשך הדרך, יתברר לשבטים שהאומה ממשיכה דרך כולם.

שבוע טוב