לשון לימודים #10 מקץ: אברך וחשמונאי (מילים שפירושן לא ידוע - חלק ב)

 

 

בהמשך ללשון לימודים של הפרשה שעברה, בה עסקנו במילים יחידאיות, השבוע אעסוק במילה "אַבְרֵךְ", שאף היא יחידאית. הסברתי בשבוע שעבר שבד"כ לא מבינים מיד את משמעות המילה היחידאית, כי אין עוד כמוה במקרא שנוכל להשוות. למעט מילים ידועות ומוכרות מחיי היום יום.

דוגמא למילה יחידאית שידועה לנו משמעותה היא "שַׂכִּין", שנמצאת בפסוק (משלי כג:ב): "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה". מהי שַׂכִּין? היא מזכירה את המילה סכין, אבל היא כתובה בשִׂי"ן ולא בסמ"ך. אבל אנחנו יודעים לומר ששכין = סכין מפני שזו מילה שימושית בחיים שלנו. למעשה בגלל שתמיד השתמשו בסכין במהלך ההיסטוריה, ביום יום, שמרנו על משמעות המילה. לעומת 'כתונת פסים' שלא היתה חלק מהיום יום של היהודים, בייחוד בתקופת הגלות, סכין היא כלי שימושי בחיינו, ולכן משמעות המילה לא אבדה, כמו המילה "שְׂרוֹךְ". ואפילו ש'שכין' כתובה קצת אחרת מאיך שאנו כותבים היום. אם זו מילה שימושית, אז משמעותה נשמרת ועוברת מדור לדור. מילה שהיא לא חלק מהחיים, עלולה לאבד משמעותה.

חזרה ל'אברך', הבה ננסה לפענח את משמעותה.

הצעד הראשון שיש לעשות על מנת לפענח מילה יחידאית הוא להבין את ההקשר בו היא נמצאת, כפי שעשינו עם 'כתונת פסים'. במקרה שלנו, 'אברך' נמצאת בתיאור הבא: "וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כׇּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם". ברור מכאן ש'אברך' באה כחלק ממעמדו של יוסף. בהתאם פירשו המפרשים: "דרש ר' יהודה: 'אברך' זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים". רבי יהודה למעשה מודה שאין מילה כזו בעברית. אחרת, לא היה צריך לפרק אותה. הוא למעשה מלחים שתי מילים עבריות. בכל אופן, הוא רואה ב'אברך' מילה המתארת את מעמדו של יוסף.

לעומתו, רבי יוסי בן דורמסקית (=מדמשק) לא רואה במילה הֶלְחֶם של שתי מילים, אלא מילה אחת מלשון בֶּרֶךְ: "אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים? מעיד אני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לברכיים, שהיו הכל נכנסים ויוצאים מתחת ידו". רבי יוסי למעשה אומר שכשיוסף רכב ברחוב, היו מכריזים לכל אנשי הרחוב לכרוע ברך לפני יוסף, 'אברך!', קרי 'כרעו ברך!'.

אלא שפירוש זה קצת קשה, מפני שאם מילה זו בצורת ציווי, האות הראשונה היתה צריכה להיות ה"א ולא אל"ף. כמו: הַיְצֵא, הַקְשֵׁב, הַסְכֵּת. ואכן, הרגישו המפרשים בבעיה (ראב"ע): "ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי, כי אברך שם הפועל, והאל"ף תחת ה"א, כמו 'אשכם ושלוח' (ירמיהו כה:ג). ‏ולפי דעתי שאל"ף 'אשכם' – לשון המדבר". אם כן, ראב"ע לא מקבל הסבר זה.

השלב הבא, להבנת מילה יחידאית, יהיה לבדוק איך המילה תורגמה. ההנחה היא, שהמתרגמים היו חייבים לברר את משמעות המילה, ושהם חיו יותר קרוב מאיתנו למאורעות עליהם כתוב במקרא. ממילא, יתכן שבתקופתם עדיין השתמשו במילה, כך שיש סיכוי שנוכל דרכם להבין את משמעותה. נבדוק את התרגומים העיקריים: אונקלוס, ירושלמי, השבעים והוולגטה. מדוע דוקא אלו? על מנת לתרגם, לא מספיק לקחת מילון עברי-אנגלי. צריך להכיר הן את התרבות של הלשון המתורגמת והן את התרבות של הלשון אליה מתרגמים, בכדי שיבחרו המילים המתאימות ביותר. תרגומים אלו הם גם התרגומים הראשונים לתורה, וגם נוצרו בתקופה בה העם עדיין היה מקובץ בארץ ישראל, כך שהיה עם מי להתיעץ איך לתרגם, וגם נכתבו כשלשון הדיבור של היהודים היתה ארמית, יונית או לטינית. כל שאר השפות הסתמכו בעיקר על תרגום השבעים והוולגטה. ולכן התרגומים לאנגלית יהיו לא מדויקים בלשון המעטה.

אונקלוס מתרגם: "וְאַכְרִיזוּ קֳדָמוֹהִי דֵּין אַבָּא לְמַלְכָּא". אם כן, אַבְ = אבא, רֵךְ = מלך, כמו בלטינית, rex = מלך (וזה המקור ל-rich ולרייך של גרמניה). אונקלוס למעשה משתמש בלטינית כדי לפרש המילה. פחות מתקבל על הדעת מפני שזו מילה בעברית או במצרית.

הירושלמי (הנקרא בטעות 'תרגום יונתן') מתרגם: "דֵין אַבָּא לְמַלְכָּא רַב בְּחָכְמָתָא וְרַכִּיךְ בִּשְׁנַיָיא". שזה שילוב של הלטינית עם המדרש של רבי יהודה.

תרגום השבעים, שהוא התרגום ליונית, פשוט מדלג על המילה הקשה (תרגום שלי לתרגום לאנגלית של התרגום ליונית): "וכרוז הכריז לפניו".

הוולגטה (תרגום שלי לתרגום באנגלית של התרגום הלטיני): "הָרַכָּב הכריז שכולם צריכים לכרוע ברך לפניו". וזה חוזר לבעיה שהצגנו קודם.

אז אם התרגומים לא עוזרים לנו, מנסים להעזר בלשונות בהן השתמשו בתקופת המקרא באיזור ארץ ישראל: מצרית ואכדית. באכדית abarakku משמעותה "גזבר של משק הבית". ולכאורה זה מתאים בדיוק ליוסף. אלא שפקיד בכיר כמו יוסף צריך היה להיקרא abarakku-rabu (אברך-רב, גדול).

לקוח מתוך Chicago Akkadian Dictionary

הקושי שלי הוא שמילה זו ניתנה לו ע"י המצרים ולא ע"י הבבלים. ולכן מן הראוי לבדוק מה משמעות המילה במצרית. במצרית המילה baraka משמעותה לכרוע ברך. מאוד דומה לעברית. אבל חסרה כאן האל"ף. וגם מסתים ב'רַכַּא' במקום 'רֵכַּא' כמו באַבְרֵךְ.

 Egiptian Hieroglyphic Dictionary (Badge) לקוח מתוך 

אפשרות אחרת היא, שזה אכן הלחם של שתי מילים. ab = אבה, רצה, חשק. rekh = לדעת, להחכים, להתמקצע. לפי זה, אברך = ab-rekh = תאב לידע. אולי ניתן להבין את זה כ'פילוסוף', פילו = אוהב, סופיה = חכמה. וזה אכן מתאים ליוסף כמו שאומר פרעה: "אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ". וזה גם קצת דומה לפירוש של "אב בחכמה".

 לקוח מתוך Egiptian Hieroglyphic Dictionary (Badge) 

 Egiptian Hieroglyphic Dictionary (Badge) 

לסיכום: אברך יכול להיות 'פקיד' באכדית, 'תאב לידע' במצרית, קריאה לכריעת ברך, או תיאור מעמדו של יוסף כאב המלך או כאיש חכם מאוד.

ואי אפשר בלי כמה מילים לכבוד חנוכה. למילה 'חשמונאים' יש כמה אפשרויות. אחת מהן היא שמקורה מהמילה חַשְׁמַן, כמו בפיוט: "יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים", וככתוב (תהלים סח:לב): "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם". גם המילה 'חשמנים' יחידאית. רד"ק פרש: סגנים וגדולים. היות והחשמנים באים ממצרים, כדאי לבדוק בלשון המצרית. והנה במצרית Hesmen (חֶשְׂמֶן) פירושו נֶתֶּר (natron), החומר הכימי שאחד מיסודותיו זה הנתרן, איתו היו מכינים סבונים, חונטים, מכבסים ומצחצחים שיניים. כך שזה היה חומר חשוב מאוד במצרים. יתכן שמי שעסק בזה, היה נקרא חֶשְׂמֶן על שם החומר, ומפאת חשיבות החומר, גם העוסק בו היה נחשב מאוד. יתכן שזו כונת הפסוק, שיבואו חשמנים עם נתר ממצרים להביא מתנה לירושלים. ואם כך, 'חשמונאי' = אדם חשוב מאוד. ומאז, 'חשמן' משמש לתאר אדם חשוב מאוד, קרדינלי.

 Egiptian Hieroglyphic Dictionary (Badge) 

שבת שלום וחנוכה שמח וחם