לשון לימודים #5 חיי-שרה: כיצד הפכה רבקה את יצחק לאבי האומה?

  

  

ציירה: אהובה קליין

#לשוןלימודים_שלמהגלר

הרבה פעמים אנו עוקבים אחר קריאת התורה, ולא שמים לב לשינוים קטנים בלשון התורה, שלפעמים מספרים סיפור נוסף, שלא כתוב בבירור.

בפרשתנו, מסופר שאברהם שולח את עבדו למשפחתו שבחרן, לקחת אשה ליצחק. 'לקחת' מלשון מעשה ליקוחין, קידוש האשה לנישואים.

העבד נשבע ויוצא לדרך. לא אתאר את כל הסיפור הידוע. השינוי אליו אני מתיחס זה האופן בו קוראים לעבד אברהם. בחלק מהפרשה הוא נקרא "עבד", ובחלק "איש". אז הוא עבד או איש? עבד זה מי שנתון תחת עולו של אדון, בעוד איש זה מי שאדון לעצמו. ובד"כ בלשון המקרא, "איש" זה אדם חשוב.

יתכן ויהיו שיטענו שאלו סתם ביטויים, ובמקרה פעם השתמשו בזה ופעם בזה. מעבר לזלזול בעצם המחשבה שבספר שנכתב ע"פ ה' יהיו מילים מיותרות וטעויות כתיב, ישנו גם פסוק שסותר בצורה חד משמעית טענה זו:

"וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ".

באותו פסוק ממש, הוא פעם נקרא "עבד" ופעם "איש". אז מה הענין? שיחליטו!

ראיתי מספר תשובות לשאלה זו, אבל לענ"ד, הטובה ביותר היא של ספורנו, כי היא מסבירה בקלות את החלפת השם בכל הפרשה. אומר הספורנו (והמלבי"ם הלך בדרכו):

"ויקח העבד את רבקה מיד שלוחי האב שמסרו לשלוחי הבעל, ובהיותה אז נשואה לגמרי, היתה גברת והיה האיש אז עבד לה".

מסביר הספורנו שפסוק זה הוא מעשה הנישואין – השלב המשפטי שבו חלה על רבקה התחיבותה כלפי יצחק (וממילא התחיבות יצחק כלפיה) – שנעשה כאשר העבירו את מושכות הגמל לידיו של העבד (ועיינו בדיונו של הדיין הרב אשר וייס באתרו https://www.torahbase.org/, על פסוק זה, חלק ו'). וכל זמן שהיא איננה אשת יצחק, "גברת" – הרי שעבורה העבד הוא "איש".

יוצא שמתחילת הפרשה עד שהעבד מדבר עם רבקה הוא נקרא "עבד", כי ביחס לאברהם הוא עבד. כשמשוחח עם רבקה ומשפחתה – עבורם הוא "איש", כי איננו עבד שלהם. אמנם, חוזר להקרא "עבד" כשמבצע שליחותו כעבד אברהם ונותן להם מתנות, "וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב", אבל משפחת רבקה ממשיכה לקרוא לו "איש", "הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה". ולכן, גם כשהיא הולכת עמו מבית אביה, היא הולכת עם "איש" – כל זמן ששלוחי אביה הולכים עמם. אך ברגע שמסרו את המושכות לעבד – עבור רבקה הוא הופך להיות "עבד". עבד שלה ושל יצחק.

אגב, עולה כאן שאלה הלכתית, שהתיחסו אליה רבים, ביניהם הרב וייס במקור הנ"ל וגם הרב יצחק סבתו במאמר על "חיי שרה": https://www.kiryatmoshe.co.il/. כיצד יכול העבד לקדש אשה עבור יצחק, הרי הוא איננו שלוחו אלא שליח אברהם?! ולא ניתן לומר "זכין לאדם שלא בפניו" בנישואין, שהרי אע"פ שזו זכות להתחתן, עם זכות זו באים חובות הבעל כלפי אשתו. וגם, אולי לא תמצא חן בעיניו אשה זו ולא ירצה בה (ומעוד טעמים). התשובה הפשוטה היא, שיצחק הסכים מראש לשידוך, ולכן אין כאן חיוב שלא בפניו ושלא ברצונו, ולכן יכול אברהם לשלח עבדו עבור יצחק.

חזרה לענייננו. אברהם העביר ליצחק "אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ", כולל את העבד, ברגע שיסכימו רבקה ומשפחתה שתנשא רבקה ליצחק. יוצא, שברגע שמושכות הגמל של רבקה עברו לעבד, הפסיק להיות עבד אברהם והפך לעבד יצחק. למעשה, הסכמת רבקה, היא שהפכה בבת אחת את יצחק לאבי האומה. אברהם פינה את מקומו לבנו. ולכן מעתה, מתיחס העבד ליצחק כאדונו, כפי שעונה לרבקה כשרואה אותו: "הוּא אֲדֹנִי", ולא 'הוא בן אדני' כפי שקרא ליצחק במהלך הפרשה. ולכן הוא מספר ליצחק דוקא, ולא לאברהם, "אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה".

זה גם מסביר את ההפטרה. כמו שבחיי אברהם יצחק הופך להיות אבי האומה, המנהיג, הנביא – כך גם בחיי דוד המלך, מומלך שלמה ויושב על כסאו. מעתה, יצחק הוא הנביא. הוא זה שיוצא לשוח בשדה, לשפוך שיחו לפני ה'. וכשראתהו רבקה הדור ומואר בתפילתו – כמלאך האלהים – אע"פ שלא נאמר לה עדיין שזהו יצחק, מיד הרכינה עצמה מעל הגמל כמשתחוה (רש"י: "וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל– ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע", וכן בסוף פרשתנו "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל" – מלשון כניעה), כי ראתה הדרת נביאותו (כפירוש רש"י וכתרגום ירושלמי, ואין צורך לסדר הפסוקים מחדש כדברי ראב"ע).

שבת שלום