לשון לימודים #9 וישב: כתנת פסים (מילים שפירושן לא ידוע - חלק א)

"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" זה מחזמר מצוין (במיוחד בגירסה המקורית של Broadway). כמו במחזמר, בד"כ מצוירת הכתונת עם מה שאנו קוראים היום פסים, stripes, כמו תלמים בשדה בצבעים שונים. השאלה היא, האם המילה "פסים" שבמקרא בעלת אותה משמעות כמו "פסים" שבימינו?

ומדוע שלא?

1. מפני שנחלקו חז"ל בפירוש המילה. כך אומר המדרש (בראשית רבה פד:ח): 'פסים' – שהיתה מגעת עד פס ידו. 'פסים' – שהיתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד. 'פסים' – שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו ועָלָת ליהודה. 'פסים' – על שם צרות שהגיעוהו: פ"א פוטיפר, סמ"ך סוחרים, יו"ד ישמעאלים, מ"ם מדינים. 'פסים' – פס ים... בשביל שיקרע הים לפניהם".

2. מפני שמנסים לפרש את המילה, הרי אם זו מילה ידועה, אין צורך לחפש פירושהּ. האם המפרשים צריכים לפרש את המילה 'כבש', 'טהור', 'ציצית' ועוד? לא! מדוע? כי אלו מילים שהמשכנו להשתמש בהם גם בתקופת הגלות, כי הן היו חלק מהיום יום או מלימוד ההלכה, וגם משום שהן מילים נפוצות במקרא. 'פסים' לעומת זאת סובלת מבעיה זו. היא מופיעה 5 פעמים ותמיד כחלק מהביטוי "כתונת פסים". וכאן נתחיל להכיר את המושג של "מילה יחידאית".

3. מפני שזו מילה כמעט יחידאית. מילה יחידאית היא מילה שמופיעה פעם אחת בלבד בכל המקרא. במידה ושורש מילה זו לא מופיע בכלל במקרא בשום הטיה או צורה אחרת, אז יהיה לנו קשה מאוד להבין מה פירוש המילה. ארחיב עוד על מילים יחידאיות ב"ה בשבוע הבא, שם נפגוש מילה יחידאית מעניינת, וגם אקשור את הנושא לחנוכה.

היות והמילה 'פסים' מופיעה 5 פעמים, לפי ההגדרה הנ"ל היא לא נחשבת יחידאית. אלא, שכאמור לעיל היא מופיעה רק באופן אחד בלבד, כחלק מהביטוי "כתונת פסים". אז כדי להבין את פירושהּ, ננסה להסתכל בהקשר בו היא מופיעה אצל תמר בת דוד, אחות אבשלום: "וְעָלֶ֙יהָ֙ כְּתֹ֣נֶת פַּסִּ֔ים כִּי֩ כֵ֨ן תִּלְבַּ֧שְׁןָ בְנוֹת־הַמֶּ֛לֶךְ הַבְּתוּלֹ֖ת מְעִילִ֑ים... וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה". אנו לומדים מכאן שכתונת פסים היא בגד חשוב, של בני אצולה, ולכן כנראה בגד יקר שמבטא את מעמד לובשו. עדיין לא ברור מהם 'פסים', אבל זה תואם את מדרש חז"ל דלעיל. בני אצולה בעלי משרתים לא צריכים לעבוד, ולכן לא צריכים להפשיל שרווליהם, ולכן השרוול יכול להגיע עד לפס היד (חלק מכף היד), כי לא פוחדים שיתלכלך או יפריע לעבודה.

כעת משראינו ש'פסים' מעיד על בגד חשוב, המחשבה על 'פסים' כ-Stripes נשמעת סבירה מאוד. כי בזמנם, לעשות בגד מְפוּסְפָּס היה יקר מאוד. הצמר מטבעו לבן, ולכן עצם הצביעה כבר מעלה את מחיר הבגד. וכמובן שדרש אריגה של חלקי הבגד הצבועים בצבע שונה. בנוסף, הצבעים עשויים מחומרים שהיו לעתים קשים להשגה כמו תכלת, ארגמן ותולעת שני. בימינו יש מכונות שאורגות, ופתאום להחזיק ארון מלא בגדים הפך להיות שוה לכל נפש. אבל לפני המיכון, להגיע לבגד היה תהליך ארוך, החל מגזיזת הצמר, סירוקו, וכלה בטוית החוטים, צביעתם ואריגתם. בנוסף לזה, בגד יקר היה גם עשוי מחומרים יקרים, כמו היום. צמר איננו חומר יקר, כי היה שכיח. אבל פשתן, בייחוד פשתן מצרי, היה יקר מאוד (משנה יומא ג:ז. המצרים לבשו בעיקר פשתן, שגדל ליד הנילוס. להרחבה: http://www.reshafim.org.il/.../timelines/topics/flax.htm). תהליך ייצור הפשתן היה ארוך ומתיש, ודרש הכאה של הצמח להפרדת החוטים. הפשתן היה נשאר לבן (וכך היה בגד הכהן הגדול ביום כיפור). אם נוסיף לפשתן הלבן צמר צבוע בתכלת וארגמן, הרי לנו בגד יקר מאוד העשוי פסים פסים – במשמעות של ימינו. אגב, בגד פשתן היה דק וקל ביותר כפי שניתן לראות בציורים שבמצרים, ותואם למדרש הנ"ל: "'פסים' – שהיתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד". כמובן, שהכתונת לא יכלה להיות רק מפשתן, שכן אז היתה נקראת 'כתונת פשתים'. אגב, יוצא שיוסף הוא הראשון שלבש בגד הדומה לטלית שלנו היום.

מדרש אחר מקשר בין הכתונת לכלאים (ויקרא רבה י:ו): "'את הבגדים' – אמר ר' סימון: כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים... הכתונת – לכפר על לבושי כלאים (=הכהנים) כמה דתימא 'ועשה לו כתונת פסים'". לכהנים היה כלאים בבגדם, ככתוב: "וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר (=פשתן) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי (=צמר צבוע)". אבל כתונת הכהנים לא היתה עשויה כלאים, רק האבנט, אז מדוע שתכפר על כלאים? אלא שכתונת הכהנים רומזת לכתונת יוסף, שהיתה עשויה כלאים, ולכן מכפרת על לובשי כלאים.

ה"כלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, צועד צעד נוסף ומחבר בין יוסף לכהונה: "ועשה לו כתונת פסים. נראין הדברים אחר שכבר בלבל ראובן יצועי אביו נטלה ממנו הבכורה, ועכשיו מסרה ליוסף, ועל שם זה עשה לו כתונת פסים לפי שהעבודה בבכורות, והיה הבכור כהן לאל עליון, ע"כ עשה לכבוד ולתפארת כתונת זה, דומה לבגדי כהונה שהיה בהם כתונת תשבץ. ואולי שעל זה נאמר כי בן זקנים הוא לו כאילו היה הוא הזקן והבכור שבכל בניו, לכך נאמר לו, כי באמת לא היה הזקן שבכולם. ויורה על זה הכפל שאמרו 'המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו', כי הבכור נוטל פי שנים בכל אשר ימצא ואך לו המלוכה, כמ"ש 'ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז' היינו מלכות, ויתבאר זה בסמוך בפסוק מה בצע".

במילים אחרות, יעקב ראה ביוסף כהן, המנהיג הרוחני של בני יעקב ולמעשה של כל העולם. והקשר העמוק בין הכתונת לבין הכהונה ניתן לנו במדרש הבא (תנחומא תולדות יב): "שמתחלה כך עשה הקב"ה, שנאמר ויעש [ה'] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם, מהו כתנות עור, [בגדי] כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה שהיה בכבודו של עולם. ועוד שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות, לכך הלביש הקב"ה לאדם בגדי כהונה גדולה שהיה בכורו של עולם, בא נח [ומסרן לשם, ושם] מסרן לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן לעשו, שהיה בכורו. ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע"ז והפקידן אצל אמו. כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשו אמרה רבקה הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש הבגדים הללו, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות...". להרחבה עוד בקשר בין כהונה והנהגת העולם, עיינו ב"נר מצוה", ספרו על חנוכה של המהר"ל.

לסיכום: "כתונת הפסים" כנראה היתה מְפוּסְפֶּסֶת, striped, בדיוק במשמעות של ימינו. זו אמנם מילה שפירושה לא ברור, כמעט יחידאית, אבל מתוך המדרשים, הקשר הפסוקים וההגיון שבסיפור, נראה שאכן 'פסים' של המקרא הם ה'פסים' של ימינו. ומדרש חז"ל בענין, בא להרחיב את הבנת הסיפור על ידי דרישת המילה המוזרה.

להרחבה, עיינו באתר הנפלא של "מחלקי המים": https://www.mayim.org.il/...

שבת שלום וחנוכה שמח וצבעוני