לשון לימודים #11 ויגש: אל תרגזו בדרך

 

לאחר שיוסף מתודע אל אחיו – כשהם עדיין המומים, פעורי פה וחסרי מילים מהידיעה הבלתי-אפשרית, שאפילו לא יכלו להעלות על דעתם, ששליט מצרים הוא האח שנמכר לעבד – מתחיל יוסף נאום ארוך. עיקר הנאום, כנראה, נועד כדי לתת לאחים זמן לעכל ולאמת את המידע שזה עתה קיבלו. במהלך דבריו, מפציר יוסף באחיו למהר ולהביא את אביו אליו, כי "עוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִֽיר".

בהמשך, יוסף משלח את אחיו להביא את יעקב אביהם למצרים, בעגלות שנתן להם פרעה. רגע לפני יציאתם לדרך הוא בוחר בכל זאת, למרות נאומו הארוך קודם, להוסיף עוד משפט אחד. זה כנראה משפט משמעותי שחשוב לו לומר להם רגע לפני שהם יוצאים: "וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־אֶחָ֖יו וַיֵּלֵ֑כוּ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַֽל־תִּרְגְּז֖וּ בַּדָּֽרֶךְ".

מה המשמעות של "אל תרגזו בדרך"? מה יוסף אומר עכשיו שלא אמר להם קודם? ומדוע לומר להם את זה בדיוק כשהוא משלח אותם? בשאלות אלו התחבטו גדולי המפרשים. אבל קודם, מה זה 'לרגוז' בכלל? מן הסתם אתם עונים שלרגוז = לכעוס. ובכן... לא. לא בדיוק.

מה זה לרגוז? ובכן, מעבר על במקרא היכן שמופיע השורש ר.ג.ז. (מופיע בפעם הראשונה בפסוק שלנו!) תראו שלרגוז = לרעוד מפחד. לדוגמא: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד". "חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת, רְגָזָה בֹּטְחוֹת". "וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל-הַטּוֹבָה". "הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן". 'להרגיז ארץ' הכונה לרעידת אדמה. הרשב"ם כאן טוען, שבחלקי המקרא בעברית זו משמעות השורש, ואילו בחלקי המקרא הכתובים ארמית משמעות השורש 'כעס'. לדוגמא: "בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר" (=אז נבוכדנצר בכעס וחימה אמר), "לָהֵן מִן-דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהֳתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא" (=לכן, משהכעיסו אבותינו לאלוה השמים). ועוד.

אלא שיש פסוקים בעברית שמקשים על טענה זו. אחרי שדוד הזהיר שלא להרוג את אבשלום, כשהוא מתבשר שנהרג הוא מגיב כך: "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר". יתכן שאפשר להסביר 'וירגז' כפחד, אבל בפשטות נראה שהכונה לכעס. דוגמא נוספת, כששאול מעלה את שמואל באוב: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי". שוב, יתכן וניתן להסביר פסוק זה כרעדה ופחד, אבל בפשטות נראה שהוא כעס, כי תגובת שאול לשאלת שמואל היתה שורה של תירוצים מדוע העלהו.

מתוך כך נראה, שלשורש זה יש שתי משמעויות: לרעוד מפחד (וברוב המקרא זו אכן המשמעות), וכעס. ולכן התקשו המפרשים בפסוק שלנו. חלקם (רש"י, ראב"ע ועוד) הסבירו שיוסף ביקש מאחיו שלא יכעסו ויריבו זה עם זה על מכירתו בדרך לאביהם. וחלקם (רשב"ם, רמב"ן ועוד) הסבירו שיוסף מחזק אותם של יפחדו ללכת בדרך או שלא יפחדו שיגנבו להם את האוכל, כי ישלח עמם שומרים.

אלא, במחילה, ואינני מגיע לקצה חוט אחד משיפולי גלימת אלו הראשונים, אבל גם פירושיהם קשים. לגבי הכעס והמריבה, כבר שאל המהר"ל, מה זה משנה אם יריבו בדרך או בבית יעקב? וגם, מדוע לומר "אל תרגזו"? שיאמר "אל תריבו". חוץ מזה, שהרי כבר הסביר להם שהוא לא כועס על הענין, וממילא גם אין טעם שהם יכעסו זה על זה. ועוד, שאם הם היו רבים זה עם זה, היו עושים זאת עוד במצרים, כי הרי לא יצאו מיד לדרך. עברו כמה ימים קודם שובם לאביהם. ולגבי ההסבר שלא יפחדו ללכת, מדוע צריך לספר לנו את הפרט הזה? מן הסתם כבר אמר להם הרבה לפני השילוח, אם לא הבינו מעצמם, שאין להם באמת סיבה לפחד לחזור לכנען. וגם, זה לא נשמע כל כך חשוב לומר להם בדיוק כשהם יוצאים.

לכן, נראה לי יותר הסברו של הרב יואל קטן כאן (בייחוד בהערה 21): http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/haimut-2.htm. במאמרו, מראה הרב קטן שיוסף פועל במגמה להגשים חלומותיו, שבהם ראה נבואה, ולנביא אסור לכבוש נבואתו שלא לקיימה. יוסף ראה בהגשמת חלומותיו קיום גזירת ברית בין הבתרים. כולם ידעו שהירידה אל "ארץ לא להם" תקרה בסופו של דבר. השאלה איך ועד כמה ניתן לרכך גזירה זו. יוסף הבין שזו הזדמנות לקיים את הגזירה בנוחות יחסית, עקב מעמדו הרם במצרים. כל ההתנכרות לאחיו היתה חלק מהמהלך הזה. וברגע שכבר לא יכל להתאפק וגילה את עצמו לאחיו, הבין שעל יעקב ובניו לרדת מהר ככל האפשר למצרים, לפני שירד יעקב "בשלשלאות של ברזל" (בבלי שבת, פט:ב).

אלא, שידע יוסף שיעקב לא ירצה לרדת. הן מפני שלא ירצה לעזוב מרצונו את ארץ הקודש, והן מפני שפחד מהגזירה. יוסף מזרז את אחיו להביא את אביו: "מַהֲרוּ֘ וַעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒... רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַֽל־תַּעֲמֹֽד... וּמִהַרְתֶּ֛ם וְהוֹרַדְתֶּ֥ם אֶת־אָבִ֖י הֵֽנָּה". אם כן, כשיוסף אומר "אל תרגזו בדרך" אין כונתו לפחד הדרך ממצרים לכנען, אלא לפחד של יעקב לרדת בדרך מכנען למצרים! ויעקב פחד, שהרי הקב"ה חיזק אותו: "אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם", ואין אומרים 'אל תירא' אלא למי שירא. ואכן נראה ש'הדרך' עליה מדובר היא דוקא מכנען למצרים, מפני ש'הדרך' מופיע פעמיים אצלנו בדיוק בכיוון הזה: "וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֥ם יוֹסֵ֛ף עֲגָל֖וֹת עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּֽרֶךְ... וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ. וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־אֶחָ֖יו וַיֵּלֵ֑כוּ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַֽל־תִּרְגְּז֖וּ בַּדָּֽרֶךְ".

לסיכום: יוסף מזרז את אחיו להביא את אביו, ומזכיר להם שוב את הדבר החשוב באמת, שלא יפחדו מהדרך היורדת למצרים. שלא יפחדו מקיום גזירת ברית בין הבתרים. כי למחיה נשלח יוסף למצרים.

שבת שלום