האם השנה המקראית היתה שמשית בלבד והחלה מניסן?
מאמר שראיתי בקבוצה אחרת. אני מצרף את תגובתי למאמר:
גבב של שטויות. טענות שלא מגובות כלל (מלבד ראיה אחת שאליה גם אתיחס). אם הכותב היה בקי במקרא - לא היה מוציא שטויות כאלו ממקלדתו.
הכותב טוען 3 טענות:
א. ראש השנה בימי התנ"ך היה בניסן ולא בתשרי.
ב. לוח השנה היה שמשי ולא ירחי.
ג. הצדוקים הם ממשיכיהם של בני צדוק.
טענה א:
הטענה היחידה שלה הכותב מביא ראיה, מהפסוק: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". נראה בהמשך שזו ראיה כנגד טענה ב'. אבל בנוגע לטענה א, זו אכן ראיה חזקה לשיטתו, אך ניתן להסבירה בקלות. ניסן הוא הראשון לספירת החודשים אך לא תחילת השנה. אין חולק על זה בחז"ל שזה החודש הראשון (ע"פ הכותב כדאי היה לחז"ל למחוק את הפסוק הזה...). יש לזה משמעות הלכתית שנדונה במסכת ראש השנה.
אבל השנה מתחילה מתשרי ככתוב: "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה", ומהו חג האסיף? החג בו אוספים את התבואה הנקצרת לתוך הבית, זה כמובן יכול להיות רק בתשרי (קוצרים בין פסח לשבועות. בניסן אי אפשר לאסוף תבואה הביתה). וכפי שנאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ".
הביטוי "תקופת השנה" משמעו 'סוף היקף השנה', דהינו שהשנה חוזרת לתחילת ההיקף, שזה תחילת השנה. וראיה נוספת מפרשת "בהר-סיני": "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה...". אם שנת ה-50 צריכה להתחיל מניסן, הרי העברת שופר ביו"כ החל בחודש השביעי מתחיל את השנה רק מאמצעה, שזה לא סביר בכלל, ובודאי לא פשט הכתובים.
טענה ב:
הלוח שבו השתמשו בימי המקרא היה לוח ירחי-שמשי בדומה לימינו. אמנם סביר לומר שהחוקים של הלוח כפי שיש לנו היום השתנו במעט ב-3800 שנות קיומנו, אך ודאי שהלוח היה ירחי-שמשי.
הראיות:
1. "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" - אין משמעות ל'חודש' = התחדשות הירח, בלוח שמשי. הירח לא משחק תפקיד כלל ולא מענין את אף אחד, כי הוא לא משפיע על עונות השנה, שזה מה שמענין בלוח שמשי (=לוח חקלאי). החלוקה של שנת השמש ל-12 'חודשים' היא חלוקה שרירותית שנעשית לנוחות בלבד, בהתאם למזלות, אבל אין בינם ולהתחדשות הירח דבר. לכן הפסוק מוכיח שהשנה העברית כוללת לוח ירחי.
2. "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" - הרעיון ששיש לשמור שהחודש הירחי הראשון ישאר בתקופת האביב הוא המקור לעיבור השנה הירחית. שכן כידוע, בלוח שנה ירחי בלבד החודשים נעים במהלך העונות וכך הרמאדן למשל יהיה פעם בחורף ופעם בקיץ. אם הלוח היה שמשי בלבד, לא היתה את הבעיה הזו ותמיד ה'חודש' של יציאת מצרים היה נשאר באביב.
3. אם הלוח היה שמשי בלבד היינו רואים שעיבור השנה במקרא היה ע"י הוספת יום אחד בלבד. אלא שעיבורי השנה המוזכרים במקרא הם בני חודש ולא יום. "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה... וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד [מִלִּבּוֹ] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...". 'חג' הוא שמו של חג הסוכות, היחיד במקרא שנקרא רק 'חג': "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים... וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה". האופן שבו ירבעם עשה זאת היה ע"י עיבור השנה, כך שיצא שעשו סוכות בממלכת ירבעם בחודש השמיני של ממלכת יהודה (ואצל ממלכת ישראל זה היה החודש השביעי).
4. גם חזקיהו עיבר את השנה ע"י הוספת חודש ולא יום: "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי". אחרי שטיהרו את המקדש בחודש הראשון, החליט המלך לעבר את השנה ולעשות את שבעת ימי הפסח בחודש השני (חז"ל כותבים שלא הודו לו, דהינו שלא הסכימו איתו על המהלך הזה, כי עיבר את השנה מאוחר מדי). ולכן קיימו שבעת ימי הפסח בחודש השני, שהפך להיות ניסן עקב העיבור: "וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית ה'... וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה".
טענה ג:
אע"פ שזו לא טענתו המרכזית, והוא לא מרחיב בה, הוא דוחף בין השורות את הטענה הזו "על פי האמונה הצדוקית". זו טענה ידועה שהצדוקים של ימי בית שני הם הכהנים בני צדוק ולהפך (רחל אליאור, אברהם גייגר). לפי טענה זו חז"ל, שלחמו בצדוקים, היו צריכים להלחם גם בבני צדוק. אך כבר חז"ל עמדו על כך שהצדוקים הם מתלמידי צדוק, תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו ולא כל הכהנים מבני צדוק.
בהחלט סביר שהיו צדוקים שהשתיכו לבית צדוק, שהרי רוב הצדוקים היו כהנים וממילא מבית צדוק. אך כאמור לעיל, אם כל הכהנים היו צדוקים - חז"ל היו נלחמים בכל הכהנים, וודאי שלא היו מכלילים אותם בשורותיהם, כגון: עזרא הסופר, ר' טרפון, ר' צדוק הכהן, ר' יוסי הכהן, ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ועוד.
בנוסף, לפי שיטת הכותב, היה כדאי לחז"ל למחוק עוד פסוק מהתנ"ך: "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה". ובודאי להלחם בכהנים ולא לתת להם להיות ראשונים לכל: "תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון". מעבר לזה שחוקרים רבים כבר הביעו ביקורת רחבה על שלל טיעונים אלו כפי שניתן לראות כאן למשל:
לסיכום: הטענה שכל הכהנים היו צדוקים, ושהיה להם לוח שנה אחר, לוח שמשי בלבד ולא ירחי-שמשי, ושחז"ל, ששנאו את הצדוקים, שינו את הכל - וממילא המסקנה המתבקשת היא לזרוק את חז"ל לזבל - סותרת את המקרא ואת דברי חז"ל בשבח הכהנים. נראה לי שאין טענה יותר מטופשת מלטעון שחז"ל נלחמו באלהים והעדיפו את האדם על פניו. זה משדר בורות, ולכן אי אפשר להתיחס למאמר כזה ברצינות.
חבל שמאמר כזה יצא מתחת ידי "בית התפוצות".
Comments
Post a Comment