לשון לימודים #4 וירא: מהי תפילה?

 

#לשוןלימודים_שלמהגלר

בפרשתנו, הקב"ה מתגלה לאבימלך מלך גרר ומודיע לו שימות כי לקח אשה בעולת בעל. אבימלך מתנצל וטוען לתום לבב ונקיון כפים, וה' מקבל את טענתו אך שולח אותו לאברהם שיתפלל עליו על מנת שיחיה: "וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה". ואכן אברהם מתפלל, למרות היחס שקיבל מאבימלך: "וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים".

מה פירוש המילה "התפלל"? לכאורה, כולנו מבינים מה זה. כאשר האדם פונה לאלהים בבקשה, לזה אנו קוראים "תפילה". אבל האמת היא, שיש מספר בעיות עם המשמעות הנוכחית למילה זו:

1) פניה אל ה' היא בד"כ פעולה בבנין פָּעַל / פִּעֵּל: בקש מה', זעק אל ה', דבר אל ה', עמד מול ה' ועוד. ואילו כאן, אברהם מתפלל, שזה בנין הִתְפָּעֵּל. בנין זה הוא למעשה 'פִּעֵּל' + 'את עצמו' = 'התפעל'. למשל, התלמד = לִמֵּד את עצמו, הִסְתָּנֵּן = סנן את עצמו, הִתְחָבֵּר = חבר את עצמו. וכן הלאה. אז כשאברהם התפלל הוא פילל את עצמו?! מה זה אומר?!

2) שורש המילה "תפילה" פ.ל.ל., שמשמעותו קשורה למשפט, כמו בימינו "הָאֳשָׁם בִּפְלִילִים", "תיק פלילי". איך הפללה קשורה לבקשה מאת ה'?!

כדי להבין מילה במקרא, כדאי להסתכל בקונקורדנציה ולראות את כל הפסוקים בהם השורש מופיע:

"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים" – הענש למזיק לאשה בהריון יקבע בבית המשפט.

"גַּם-אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ" – מה ששפטת את אחותך לישא, שאי בעצמך.

"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" – פינחס שפט וביצע את גזר הדין בחוטאים וע"י כך עצר את המגיפה (והתלמוד הבבלי בברכות כו:ב מתיחס לפילול זה כתפילה).

"כִּי-הִיא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים" – ניאוף היא זימה ועון שיש להישפט עליו.

כעת, שימו לב לדברי עלי הכהן לבניו: "אִם־יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלֲל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽה֙' יֶחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ". כאן ברור שהמילה "יתפלל" קשורה למשפט. אמנם, הרד"ק מזכיר את האפשרות שזו בקשה ותפילה, אך הפשט הוא – וכך פירשו רש"י ורד"ק – ש"יתפלל לו" זה מלשון משפט. לא בקשה.

אז מה זה "להתפלל"? מסביר הרד"ק: "מי יתפלל לו – מי יתפלל בעבורו; כלומר: מי יכנס למשפט בעבורו עם השם יתברך". אם כן, כשאברהם מתפלל בעד אבימלך, הוא נכנס למשפט עם ה' במקום אבימלך. במילים אחרות, וזה עיקרו של מאמר זה, שהתפילה היא למעשה עמידה במשפט לפני אלהים. ואפשר להראות שהתפילה במקרא היא על ענייני חיים ומות.

וכשנשפטים על החיים, את מי נשלח? וכי אנו יודעים מה לומר לשופט בכדי לצאת זכאים?! מפחיד מאוד! רובנו לא יודעים לעמוד מול שופט. בייחוד כשזה על חיים ומות. נעדיף למצוא עו"ד מצוין שיודע להזכיר לשופט את כל התקדימים. שיודע לבחור מילותיו בקפידה. שיאיר אותנו באור חיובי. כשמדובר בחיים שלנו, שולחים רק את הטובים ביותר ולא סומכים על עצמנו.

ולכן, בזמן המקרא, מי נשלח לעמוד מול האלהים להתפלל? הנביא! הנביא הוא עו"ד של העם. אנשים פחדו להכשל בלשונם, ולכן שלחו נציג. זה היסוד של שליח הציבור בתפילה, להוציאנו זכאים במשפט. יוצא, שחזרת הש"ץ היא עיקר התפילה. ולכן בימים נוראים שולחים ש"ץ הגון בעל מעלות רבות (https://ph.yhb.org.il/15-02-11/), בעוד שקולו היפה זה בונוס. ועוד הלכות רבות נובעות מרעיון זה.

במקרא, הנביאים הם המתפללים. שאר האנשים לא מתפללים על עצמם, אלא מבקשים מהנביא שיתפלל, שיכניס עצמו למשפט, עבורם: ישראל פונים למשה כשנשכום השרפים, או לשמואל כשיורד גשם בקציר. ירבעם מבקש מהנביא שבא להוכיחו שיתפלל לה' שירפא את ידו. צדקיהו פונה לירמיהו במצור הבבלי, והנותרים בארץ לאחר החורבן פונים לירמיהו, ועוד.

ואכן, בהרבה פסוקים, התפילה היא "בעד מישהו": "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם", "וָאֶתְפַּלֵּל גַּם-בְּעַד אַהֲרֹן", "וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעָם אֶל-שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד-עֲבָדֶיךָ", "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל-נָא אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי", ועוד. לסיכום, להתפלל, זה להכנס במשפט עבור אחר, וזה תפקידו של הנביא.

נגעתי כאן רק בשמץ מנהו של הנושא. בקשיים על הסבר זה, העולים מתפילות חנה (שממנה למדו הלכות תפילה), שלמה וחזקיהו, אעסוק בעזר ה' ית', בלשון לימודים לראש השנה. שבת שלום