לשון לימודים #2 נח: האם בבל נוצרו הלשונות?

 

 Painting: Pieter Bruegel the_Elder - The Tower of_Babel (Vienna)                    

#לשוןלימודים_שלמהגלר

"וַֽיְהִ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים... וַיֹּ֣אמֶר ה֗' הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם... הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ. וַיָּ֨פֶץ ה֥' אֹתָ֛ם... עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל ה֖' שְׂפַ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ".

כשקוראים בתנ"ך, חשוב מאוד לזכור שהשפה התנ"כית שונה משלנו. זו עברית וזו עברית, אך סגנון הדיבור שונה. כך גם מילים שאנו משתמשים בהן היום באופן אחד, בתקופה המקראית השתמשו בהן באופן אחר. לדוגמא, בשפה המקראית "מעלות" זה מה שאנו קוראים היום "מדרגות". ואילו "מעלות" בשפתנו משמעותן לרוב "תכונות המיחדות איש / חפץ זה מן השאר" או השנתות במד הטמפרטורה. זה ישמע מצחיק אם מישהו היום יאמר "האם אלו המעלות לקומה השניה?". כנראה שלא נבין אותו.

בד"כ מסבירים שעונש בוני המגדל הוא שהפסיקו לדבר בעברית כי השתנתה שפתם מעברית לשפה אחרת, דהינו, שכולם בעולם דיברו רק עברית, ושלא היו שפות אחרות, עד אשר נבללה שפתם בסיפור זה, ומאז התפתחו 70 הלשונות. אמנם נשמע כך גם מהמדרש (ב"ר לח:י) וגם מהמפרשים (רש"י, ראב"ע), אך נראה שזו לא ההבנה הנכונה – לא בפסוקים ולא במפרשים.

מדוע? אם נסתכל בפרשה הקודמת המתארת את התפשטות האומות בעולם, נאמר שם "מֵ֠אֵ֠לֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ... אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם... אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם". אם כך, כבר היו לשונות שונות לפני דור הפלגה. אמנם אפשר לטעון שהתורה קודם סיימה לספר את קורות צאצאי בני נח, ואילו כעת, חוזרת אחורה בשביל לפרט מה גרם לפירוד ("אין מוקדם ומאוחר בתורה").

אבל הקושי הגדול יותר הוא השימוש ב"שפה" לעומת "לשון". בפרק הקודם המילה שתיארה מה שאנו היום קוראים "שפה", קרי language (עברית אנגלית, ספרדית וכו'), היתה המילה "לשון". האם פתאום בפרק הזה משתמשים במילה "שפה" לשם כך?!

מעבר על כל הפעמים במקרא בו כתובות מילים אלו, על הטיותיהן, מלמד שכשבאים לדבר על ה-language בה דיברו העמים המקרא משתמש ב"לשון" ולא ב"שפה". לדוגמא: "אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ... וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ", "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם". לעומת זאת, יש מעט מאוד פסוקים במקרא שבהם "שפה" עשויה להתפרש כ-language.

אז מה פירוש "שפה"? "מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח". מסביר הרמב"ן: "מסיר שפה לנאמנים – כי החכמים אשר יאמין כל העם בדבריהם, יסיר מהם הדבור ולא ידעו דבר נכוחה". ורש"י מוסיף עוד: "כי פעמים *שפתיו נבללים* לדבר סרה, כגון אברהם 'והאמין בה'', וסוף נכשל 'במה אדע'". "שפה" היא אפוא מליצה, רטוריקה, סגנון דיבור. יכולים שני אנשים לדבר באותה לשון, אך בשפות שונות. לדוגמא, פרופסור מהאוניברסיטה שישוחח עם המוכר בשוק – עשויים להתקשות להבין זה את זה. הם מדברים עברית, אך השפה אחרת, הסגנון אחר, ולכן יתכן שלא יבינו זה את זה.

נסכם אפוא, שבבבל לא נוצרו הלשונות, languages (עברית, אנגלית, ספרדית). הלשונות התפתחו מוקדם יותר. אלא שכולם ידעו לדבר גם בלשון הקודש. היא לא היתה לשון היום יום, אלא לשון של עיסוק בעבודת ה', לשון פולחנית, ולכן נקראה "לשון הקודש", דהינו הלשון של הקודש. כולם ידעו לדבר "קודש". כולם דיברו בסגנון אחד. הם הבינו זה את מילותיו של זה. וכשבלל ה' שפתם, התבלבלו להם המילים. הם המשיכו לדבר בעברית, אך התבלבלו ולא בחרו את המילים המתאימות. ולכן לא הבינו זה את כונתו של זה, אף שהבינו לשונו, וממילא נוצרה מחלוקת והסוף ידוע.

נזכור, אפוא, שלשוננו ולשון המקרא אחת הן, אך שפתנו שונה.

שבת שלום